דניאל ואח' נ' בע"מ

החלטה

זוהי בקשה שהוגשה בהתאם לסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה"). בבקשה עתר המבקש לחייב את המשיבים 1 - 5 (להלן: "המשיבים") בסנקציה של קנס או מאסר "לציית לפסק דינו של בית המשפט הנכבד מיום 18.6.09, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים".

ההליכים בתיק זה, ת"א 1643/06, הסתיימו אכן בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין. בבסיס ההסכם עמדה ההסכמה על הקמה מיידית של חברה ("חברת ערוץ הקריוקי"), במטרה להפעיל את ערוץ הקריוקי באמצעות אותה חברה (להלן: "החברה"). בהסכם הוסכם על חלוקת הבעלות בחברה וכן צורפו לו נוסחים מוסכמים של מסמכי היסוד.

אין חולק כי פסק הדין עומד על כנו עד היום.

עיקרה של הבקשה שלפניי – טענת המבקש שלפיה מאז אישורו של ההסכם בפסק דין, ביום 18.6.09, לא ביצעו המשיבים את רוב רובן של הפעולות הנדרשות לשם הקמתה והפעלתה של החברה.

המשיבים 6 – 7 (שהוגדו על ידי המבקש כ"משיבים פורמליים") תומכים בבקשה (אם כי לא ברור מדוע שקטו על השמרים מאז מתן פסק הדין ולא פעלו לביצועו).

המשיבים מתנגדים לה. הטענה העיקרית שבפי המשיבים היא שההסכם בוטל ועבר מן העולם, וכי הצדדים, במפורש, הגיעו להסכמות אחרות.

כידוע, הליך לפי סעיף 6 לפקודה הוא הליך מיוחד, המצוי בשטח שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי, ומטרתו להביא לקיומו של צו שיפוטי. אין המדובר בהליך עונשי במהותו, אלא מטרתו היא אכיפת ההחלטה השיפוטית שניתנה, זאת במבט הצופה פני עתיד (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט (2004)). האמצעי המוטל מכוח הליך בזיון בית משפט הוא בעל אופי של כפיה לביצוע מעשה, או לחדול ממעשה, בהתאם להחלטה שיפוטית שניתנה, ואין עניינו בהכתמתו של מפר הצו בכתם עונשי (ע"פ 1160/98 שיז"פ שיווק ייזום ופרויקטים לבניה נ' אשכנזי (2000)).

מושכלות יסוד הן כי הואיל ומדובר בהליך אכיפה קיצוני ופוגעני, על הצו השיפוטי שאכיפתו מתבקשת להיות ברור, חד משמעי ומבוסס על אדנים מוצקים; צו אשר לוקה בדו-משמעות ויש בו ערפול, או שמשמעותו אינה ברורה דיה, אין מפעילים כלפי הפרתו את המנגנון של הליך הבזיון (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק (1999); ע"פ 517/06 מנור נ' KPMG Inc (2007)).

לא ראיתי לנכון לנקוט בשלב זה בסעד הדרסטי לפי הפקודה.

הטענה, בדבר הסכמות חדשות לחלוטין אינה נראית, על פניה ומבלי לקבוע מסמרות, כמשוללת כל יסוד (במיוחד במצב שבו הבקשה מוגשת יותר משנתיים לאחר מתן פסק הדין).

עם זאת, פסק הדין עומד על כנו והמשיבים לא עתרו לביטולו. מדובר אפוא בסוגיה עובדתית שנויה במחלוקת (האם בוטל הסכם הפשרה על ידי הצדדים אם לאו), אשר מצריכה נקיטת הליך נפרד ובירור עובדתי נפרד, בפרוצדורה המקובלת.

לפיכך, אני קובע כי אם המשיבים יודיעו, לא יאוחר מיום 15.2.11, כי הגישו תובענה עצמאית לביטול ההסכם ופסק הדין (ויצרפו להודעה העתק התובענה שהוגשה), תמחק בקשה זו, תוך שמירת כל זכות או טענה, ללא צו להוצאות. ככל שלא תוגש הודעה כזו, יינתן צו בהתאם לפקודה.

בשולי הדברים אבקש לציין (שוב) כי ראוי שכל הצדדים יכוונו את מאמציהם לטובת מימוש האינטרסים המשותפים, תחת המשך ההתנצחות המשפטית.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"א, 19 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק לכל הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: